מלבד הרעב הראשון. כתב הרמב"ן אולי לא היה רעב בעולם עד אברהם על כי מונה הכתוב ממנו כי מה צורך להזכירו עתה. ויתכן כי לכך הזכירו כי היו זוכרים אותו ואומרי' שבעבורו ירד אברהם למצרים ושם נעשה לו כבוד גדול ולכך היה חפץ יצחק לילך בדרך אבותיו עד שנא' לו אל תרד מצרימה וטעם המניעה כמו שפי' רש"י שאמר לו הב"ה אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך. ומה שפי' רש"י לקמן ויזרע יצחק בארץ ההיא אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל פי' שאינה חשובה כעיקר ארץ ישראל אבל לעולם מארץ ישראל היתה. וי"מ שלכך מנעו מלירד מצרימה לפי שכבר נגזרה גזירת השעבוד ואלו היה יורד שם לא היה יכול לצאת משם עד קץ. וכתב הרמב"ן כי גם זה סימן לבנים כי גלות אברהם למצרים מפני הרעב סימן לבניו שיגלו שם ולכתו אל אבימלך לא היה גלות כי שם היה יושב ברצונו אבל ירידתו של יצחק מפני הרעב רומז לגלות כי גלה ממקומו בעל כרחו וגלותו היה לארץ פלשתים שהיא ארץ מגורי אבותיו ורומז לגלות בבל שהיה מקום מגורי אבותינו שהיו בארץ כשדים והגלות ההוא דומה למעשה יצחק כאשר לא לקחו אשתו ולא היה לו שם רק פחד וגלות ומתחלה אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וחזר בו ואמר לך מעמנו ואחר כן חזרו אליו בברית כך גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב ולא עבדוה ולא ענום אלא היו גדוליהם שרים למלכות ואחרי כן אמרו מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל והזהירו עליהם שרי עבר הנהר והפחות ואחרי כן בטלו הבנין ואחרי כן חזרו ונתנו רשות בבנין: וילך יצחק אל אבימלך. אפשר כי הוא אבימלך שהיה בימי אברהם או שכל מלך פלשתים בעת ההיא יקרא אבימלך וכן בימי דוד נקרא אבימלך ובעבור כי היה דעתו לרדת למצרים הלך לאבימלך אולי ייטיב עמו ואבימלך בעבור הברית לא נגע בו ולא בביתו כלל אלא שאנשי המקום בקשו ממנו דרך שאלה על אשתו ואמר אחותי היא ואעפ"כ לא נגע בה המלך ולא איש מאנשיו כי היו נזכרים מענין אברהם ולכך אמר לו כמעט שכב אחד העם אע"פ שנזהרנו שלא נגענו בה אבל קרוב הי' שיכשל בה אחד מאנשי הארץ והיית מביא עלינו חטא כאשר עשה אביך:
שכון בארץ אשר אומר אליך. פי' הרמב"ן שאין זה ענין שיאמר לו בפעם אחת שכון בארץ אשר אומר אליך ומיד אחריו גור בארץ הזאת אלא כך פירושו אל תרד מצרימה ושכון בארץ אשר אומר אליך בכל פעם ופעם על פי ה' תחנה וגור עתה בארץ הזאת בארץ פלשתים כי לך ולזרעך אתננה ויתכן שיהיה וירא אליו מוקדם כי קודם צאתם מן המקום נאמר לו אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך בהיותך שם וגור בארץ כנען עתה שכוללת ארצות רבים כי לך ולזרעך אתננה והיה נוסע ממקומו מפני הרעב ללכת בכל ארצות כנען לשכן בכל אשר יאמר לו ובבאו לגרר נאמר לו כאן תשב ולא הוצרך לפרש כי ידוע שלא עבר על מצות השם:
והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. אין הב"ה צריך להבטיחו שלא יעבור על שבועתו כי דבר פשוט הוא שלא יעבור ואין לאברהם זרע אחר לקיים בו השבועה אלא ביצחק כי עליו נכרת הברית אע"פ שביעקב הוצרך לומר כן היינו מפני שבא לומר שיתקיים בו השבועה ולא בעשו אלא פי' והקמותי הוא לשון שבועה שנשבע לו וזהו שנ' אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב ולא מצינו שנשבע ליצחק אלא הכא אע"פ שלא היה צריך כי תספיק שבועה שנשבע לאביו עשה הב"ה כן כדי לכרות ברית עם כל אחד ואחד מהאבות להרבו' כבוד ולהודיע שכל אחד היה ראוי לכך. ויתכן עוד שהוסיף ליצחק בשבועה הזאת שיתקיים ביצחק עצמו השבועה שנשבע לאברהם אביו שיהי' הוא ברכה בעמים כאשר אמר לאברהם והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ויהיה פי' הכתוב והקימותי בך את השבוע' אשר נשבעתי לאברהם אביך פי' אתה תהיה ברכה בעמים וכן אמר עוד ביעקב ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך:
עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי. פירש"י כגון גזירות להרחקה שניות לעריות ושבות לשבת. וכתב הרמב"ן א"כ לדעת רבותינו קיים אברהם כל התורה וקשה א"כ היאך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות ועמרם נשא דודתו ומשה הקים שתים עשרה מצבות שכיון שאבותיהם קיימו התורה גם למדוה לבניהם כדכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו אע"פ שהיינו יכולים לפרש משמרתי שניות לעריות שמסר לבני נח ומצותי גזל ושפיכות דמים חקותי אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן ותורותי דינין ואסור ע"ז שבכל אלו נצטוו עליהם בני נח והוא הוסיף בהם לשמור דקדוקים וחומרות שבהם ומה שדרשו ביעקב ששמר השבת וקבע תחומין שאני שבת ששקולה כנגד כל המצות שהיא מעידה על מעשה בראשית מ"מ נראה מדעת רז"ל שאברהם קיים כל התורה כולה ברוח הקודש בטעמיה ובדקדקיה ושמר כולה כמי שאינו מצווה ועושה ולא שמר אותה אלא בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא שתי אחיות וכן עמרם כי המצות משפט לאלקי הארץ הם אע"פ כי הוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום והמצבה מצוה שנתחדש בזמן ידוע כמו שדרז"ל אשר שנא ה' אלקיך ששנאה אחרי היותה אהובה בימי האבות וביוסף דרז"ל שהיה שומר את השבת במצרים מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות לפי שהיא עדות על חדוש העולם והיה עושה כן ללמד לבניו אמונת בריאת העולם להוציא מלב עובדי ע"ז. ועל דרך הפשט משמרתי אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר זאת המשמרת בלבו וחלק בה על ע"ז וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו מצותי בכל אשר צוהו בלך לך מארצך ועולת בנו וגרושת האמה ואת בנה וחוקותי ללכת בדרכי השם להיות רחום וחנון עושה משפט וצדקה ולצוות את בניו ואת ביתו אחריו ותורותי המילה בעצמו ובבניו ועבדיו ומצות בני נח כולם הם תורה להם:
ויאמר אחותי היא. ועל הבנים לא שאלו לו אמרו אולי הם בני אשה אחרת:
והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. אע"פ שאסור לשמש ביום וליכא למימר דבבית אפל היה שהרי ראה אותו. וי"ל דתלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי. וי"מ מפני שראה החלון סגור ביום הבין שעשאו כדי להאפיל ולשמש מטתו ומיהו תימה היאך שמש מטתו בשני רעבון וי"ל כיון שהיה לו שובע ואין יהודי אחר בעולם שיצטער עליו שרי ומהאי מעמא נמי שמש לוי כדאמרינן שיוכבד נולדה בין החומות ויוסף לא שמש אע"פ שהיה לו שובע שהיה מצטער על רעבון אחיו ובית אביו:
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה. ולא הזכיר כסף וזהב שגדולתו שנתגדל בה בארץ ההיא שנתקנאו בה בשבילה היתה במקנה שאמר לו גם אני שאני המלך אין בביתי כל כך מקנה כמוך וחרפה היא לנו להיות ביתך גדול מביתי לפיכך לך מעמנו על כן מזכיר המקנה:
וימצאו שם באר מים חיים. הזכיר מים חיים לפי שרועי גרר נתעוררו על המים בעבור שהבאר בנחל ויתמצו מימי הנחל לתוכו ויתמעטו מימי הנחל ועל כן הזכיר מים חיים לומר שנובע ממקורו ולא יתמעטו בשבילו מימי הנחל:
ויקרא שם הבאר עשק. כתב הרמב"ן הכתוב מאריך ענין סיפור הבארות ולכאורה אין בו שום חדוש אבל יש בו ענין נסתר כי בא להודיע דבר עתיד כי באר מים חיים רומז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק ועל כן הזכיר באר מים חיים וקורא אותו עשק שרומז לבית ראשון אשר התעשקו עמנו ועשו עמנו כמה מלחמות עד שהחריבוהו והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון והוא הבית השני שקרא שמו בשם הכתוב ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על אנשי יהודה וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו והשלישי קרא אותו רחובות הוא הבית שעתיד ליבנות שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלי ריב ומצה והאל ירחיב בגבולינו ופרינו בארץ שהכל יעבדנו שכם אחד:
אל תירא. בעבור שהבריחו אבימלך מעליו ונתקנאו בו רועי גרר ורבו עמו היה ירא מהם ולכך הבטיחו הב"ה אל תירא ונתן בלב המלך שבא לקראתו לשלום בכבוד גדול:
תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך. כפל מלה י"מ שאבימלך לא רצה לישבע באלקי יצחק אמר תהי נא אלה אשר בינותינו פי' שאני רגיל לישבע בה תהי ביני ובינך:
אם תעשה עמנו רעה. כתב הרמב"ן מה שפחדו ממנו לא בשביל שהיה ירא שמא יבא יצחק עליו כי גר היה בארצו אלא בשביל שאברהם כרת ברית עמהם לו ולנינו ולנכדו אמרו בעבור שהתרנו הברי' ושלחנו ליצחק מעלינו אולי גם הוא יפר בריתו אתנו ויגרשו זרעו את זרענו מן הארץ ועל כן באו לפייסו. כאשר לא נגענוך. שצוינו עליך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת: וכאשר עשינו עמך רק טוב. לשמור את שלך בינותינו ואת העם להשמר מכם: ונשלחך בשלום. כי גם בקנאתינו בך לא לקחנו מכל העושר שעשית עמנו על כן בוא נעשה ברית חדשה. ויתכן כי גם שהיה אברהם גדול מאוד ורב כח שהרג ארבעה מלכים והיו בביתו שלש מאות ושמנה עשר איש שולף חרב וע"כ בא אבימלך עמו בברית היה יצחק גדול מאביו ופחד אבימלך פן ילחם בו ויגרשו מארצו: אתה עתה ברוך ה'. פי' אף כי אין לאל ידינו לעשות עמך רעה אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה ותצטרך לשוב אל ארצי ונשיב לך גמולך:
ויבאו עבדי יצחק. כתב הרמב"ן הוא האמור למעלה ויכרו שם עבדי יצחק באר כי החלו לחפור אותו ובא המלך בימים ההם וביום הברית ביום לכתם בשרוהו כי מצאו מים. וקרוב בעיני שהוא הבאר שכרה אברהם ונתן לו שבע כבשות לעדה כי סתמוהו פלשתים עם האחרים וישב יצחק ויחפור אותו וקרא לו שם גם הוא כשם שקרא לו אביו:
על כן שם העיר באר שבע. פי' על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן וקראוהו כן על שם השבועה שנשבעו שם ונקראת העיר על שם הבאר. והבאר הזה רומז למשכן שילה ופלשתים סתמוהו כי לקחו הארון וחזרו וחפרו בו כי כן השיבו הארון עם הדורון לאלקים. ור' אברהם פי' שבשביל שני דברים נקראת באר שבע או היא עיר אחרת.
ותהיין מרת רוח. נכתב זה להודיענו שלא היו מצויות כל כך בבית יצחק על כן לא גילו על יעקב שבא ליטול הברכות:
